<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן א'</h1>
<h2>דף י.</h2>
ולענין אם כתובה מן התורה אם לא נתחבטו החכמים יש מי שאומר שהוא מן התורה והביא ראיה לדבריו מפסוק כסף ישקול כמהר הבתולות וכותבין בכתובה דחזו ליכי מדאוריתא. ויש מי שאומרים שהיא מדברי סופרים ואפילו כתובת בתולה ואין צריך לומר כתובת אלמנה שהיא מדבריהם לדברי הכל. ויש להביא ראיה לכתובת בתולה שהיא מדבריהם דאמרינן חכמים תקנו להן לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה אלמא דתקנת חכמים היא ותו אמרינן הואיל ותקנת חכמים היא לא תגבה אלא מן הזבורית ובודאי אם היתה מן התורה היתה גובה בעדית מכל הני משמע דמדרבנן היא. ומה שאנו נוהגין לכתוב דחזו ליכי מדאוריתא כתב הרמב"ן ז"ל דמנהג טעות הוא דקימא לן דמדרבנן היא ומשום כתובה דידהו לא גביא ולא מידי דיכול לומר לא שעבדתי נכסי אלא בכתובה מן התורה אבל אם מדברי סופרים היא אין לה כלל ועכשו עלה בידינו דמדברי סופרים היא. והעמיד הראב"ד מנהגנו על מכונו וכתב כי פי' הדברים דחזו ליכי מדאוריתא. כלומר הריני מחייב עצמי לך בזוזין מאתן כשל תורה כלומר שיהיו אותן מאתים דינרין בכסף של כסף צורי. ולא בכסף של דבריהם שהוא כסף מדינה. וכן כתב ה"ר יונה ז"ל דההוא מדאוריתא אכסף זוזי מאתן קאי אלא שלדברי הראב"ד ז"ל צריך לכתוב דאוריתא. אבל ה"ר יונה ז"ל אמר [אפילו לא] כתב לה דאוריתא חייב לתת לה בשעת גוביינא מאתים דינרין של תורה שהוא כסף צורי. ופי' כסף זוזי מאתן דאוריתא דחזו ליכי. כלומר שכבר הם ראויין לך מדברי סופרים. והילכך אפילו לא כתב לה דאוריתא נוטלת כסף צורי כאלו חייב לה מן התורה והביא הרבה ראיות לדבריו.
<h2>דף י:</h2>
ואין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה וכל הפוחת להן בעילתו בעילת זנות. כתב הבעל המנהל על החתן לפרוע שטר הכתובה וכן נמי פסק הרמב"ם ז"ל וכותב לבתולה כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא שנאמר כסף ישקול כמוהר הבתולות. וכותבין לאלמנה דחזו ליכי מדרבנן לפי שאין לה כתובה מן התורה.
<h2>דף נד:</h2>
ואין פוחתין לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה וכל הפוחת להן בעילתו בעילת זנות. כתב הבעל המנהל על החתן לפרוע שטר הכתובה וכן נמי פסק הרמב"ם ז"ל וכותב לבתולה כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא שנאמר כסף ישקול כמוהר הבתולות. וכותבין לאלמנה דחזו ליכי מדרבנן לפי שאין לה כתובה מן התורה.
<h2>דף נז.</h2>
אמרו רז"ל אסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה אפי' שעה אחת. על כן יש מקומות שחותמין לה כתובה תכף אחר ברכת נשואין. ויש מקום שחותמין אותה בין ברכת אירוסין לברכת נשואין. והמנהג ההוא טוב ויפה. ומנהגות חתימת הכתובה חלוקין יש מקומות שאחרי חתימת החתן חותמין העדים ואחריהם השושבינים ושאר הקהל. ויש מקומות שחותמין השושבינים ואחריהן העדים. ויש מקומות שהעדים חותמין באחרונה וכותבין עד והכל לפי המנהג. ואחר כך לוקח החתן הכתובה ונותנה ביד הכלה. ושמעתי שהמנהג הזה מפני רוב ספקות הנולדות בקדושין שאם לא יועילו הקדושין הראשונים יועילו אלו שיהיו בשטר שכך כתוב בה הוי לי לאינתו כדת משה וישראל. כתב ה"ר יצחק נשיא ז"ל כי מהטעם הזה נהגו בגלילות פרובינצא לברך ברכת חתנים בשעת נתינת הכתובה. ע"כ. ונראה שעושין כן לפי שמנהגם שאין חותמין אותה אלא לאחר כמה ימים. והמקומות שאין חותמין אותה אלא לאחר כמה ימים אין מתיחדין עמה. והבעל המנהל כתב כי מאחר דקיימא לן דעידי מסירה כרתי אם קנו מידו לשעבד לה כתובה מועיל כמו כתובה וקנין במסירה דסתם קנין לכתיבה עומד. ע"כ.
